מחשבות אדומות

Untitled-1

ראיתי מחשבות אדומות, בקווים, חרוטות על הלבן של העין.

מחשבות עייפות ולאות של לילות בלי שינה.

נדודים של לבד וביחד, של מאה שנים או שנה.

ניסיתי כבר ללכת בתלם.

ניסיתי לישון בשעה הנכונה, להירדם בתנוחה המקובלת.

אבל עוד כשהייתי קטן, אהבתי להירדם הפוך.

על ספה בסלון כשהראש לרצפה, כשהלב מתאמץ והדם במנוסה.

דימיתי את שתי רגלי הקצרות ומרחפות, לשני צווארים של מפלצת טובה.

מפלצת חד רגלית שלא צריכה כלום, לא נחמה ולא גאולה.

צילמתי תמונה מקרוב, של עיניי הקטנות וחומות.

פיתחתי אותה כי רציתי לראות, מה מספרות אותיות אדומות.

התמונה היתה די מטושטשת, אך ניתן לקרוא בקלות.

היה כתוב שם שאין מפלצות טובות

ושחלום חולמים רק עם עיניים סגורות.

מאז אני עם כולם, ועיניי הן דפים חלקים.

חולמים חלומות בלילות, מחסלים מפלצות בימים.

ועדיין.

לפעמים.

אני עייף.

אבל רק לפעמים.

תגובה אחת

  1. אתה כותב כל כך יפה וזה עצוב.
    אתה כותב כל כך עצוב וזה יפה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *