פרפר שחור

פרם

נכנס לי לחדר פרפר שחור. הוא התנהל לו בחלל באלגנטיות השמורה רק לפרפרים. לי ספציפית לא הייתה שום בעיה עם הצבע שלו, אני גם לא כל כך מודע לצבעים של פרפרים ולמאפיינים המתאימים לכל צבע. זה לא שאני מנותק מהמציאות. אני יודע למשל שלפרפרים צבעוניים, צהובים בעיקר, יש יותר סיכוי להשיג צוף. השחורים בדרך כלל מסתפקים במלאכת פירוק בגדי החג שלי, התלויים בארון ומעלים אבק. נתתי לו שם, לפרפר, חשבתי שזה יהיה מתאים. למרות שמי אני שאתן לו שם? האין זה שוב עניין כבד של הפיכתו לרכוש, לפרפר שיש לו בעלים? פרפר שחור המובדל בתכלית מהפרפרים הצבעוניים והחופשיים. נורת החשמל החסכונית בחדר, מפיצה פחות חום מנורות הלהט הישנות שהיו בבית הורי. אני בטוח שהתפתחות טכנולוגית זו לא הוסיפה ואף גרעה מחיי הפרפרים. כמובן, עם כל ירידה באיכות החיים, יש כאלה המפסידים יותר מאחרים. הפרפר השחור שלי, גורי, נראה מוטרד במיוחד מהנורה החדשה.

אני לא פרפר, ולא שחור. לעולם לא אהיה פרפר שחור. אני פשוט לא ממש מצליח להירדם והפרפר גם הוא, לא נרגע. אמרו לי פעם, בשיעור טבע, שיש לפרפרים תוחלת חיים קצרה ביותר. עניין של 24 שעות. אם הייתי פרפר ל-24 שעות, ודאי שלא הייתי רוצה להיות פרפר שחור. כעסתי באותו רגע של הבנה נוראית. שנאתי עצמי על המחשבה הקרה, והבנתי שהלילה אני לא ישן. אני נשאר עם הפרפר הזה. קמתי והתחלתי עוקב אחריו, מחפש אותו, קורא לו "גורי, גורי". התרוצצתי ברחבי החדר, מפיל ספרים, הופך ארוניות, שובר, הורס, מנפץ.

עלה הבוקר, כנראה שנרדמתי. מסביבי שברי זיכרונות הלילה. על בטני הרכה גופת פרפר. אבק כנפיו התפזר על חולצתי הדקה. במותו לימד אותי דבר מה על סובלנות. על מקומי בעולם. שוטף פנים בזרם לוהט, משפיל, מעניש. כשאפגוש פרפר שחור, אנהג אחרת.

בחוץ, ברחוב, בכיכר. דעכו הסירנות, הדי פיצוצי הרימונים נדמו. פרחי השדרה, שנרמסו באותו הלילה ע"י סוסים רכובי-אדם, נשתלו מחדש ע"י עשרות פרפרים שחורים, כדי שעשרות הפרפרים הצהובים יוכלו לשתות צוף בהנאה. מזמין לי אספרסו חזק, כפול, ארוך. מרגיש טוב.

תגובה אחת

  1. פעם חלמתי שאני ומת ואז בגלגול הבא שלי נהייתי פרפר, אבל מהזן שחי שלושה ימים. ואז את כל התהליך שנשמתי עברה במהלך 30 שנה, עברתי בתהליך דומה אבל בשלושה ימים – היו קוראים לזה "תהליך מואץ" הספקתי בשלושה ימים האלה הרבה יותר נאשר 30 שנה בגופו של אדם שפל והאמת שבתור פרפר לא היה אכפת לי מהצבע, שלושה ימים… אין זמן לזה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *