גודל הטעות שלנו. פתק אחר פתק, שתיקה אחר שתיקה.

תוצאות המו"מ הקואליציוני

כמה חשוב היה לצאת לבחירות בשביל להכניס את החרדים ולהוציא את לפיד ואת ציפי, כל כך חשוב עד כדי אונס של כל הציבור העובד במדינת ישראל.
אחרי שנתיים של הפוגה קלה, ביזתו של מעמד הביניים מתחדשת ובמלוא העוז.
תזכרו את זה כשיגידו לכם במלחמה הבאה שלא היה מספיק תקציב למעילי רוח לטנקים או לעוד מקלטים, וכשהמסים יעלו.
מעמד הביניים רזה וכחוש, הוא לא יוכל להמשיך לפרנס את כל ההשתוללות הזו.

אבל אומר לכם דבר אחד, תפסיקו לכעוס על החרדים ותתחילו לכעוס על עצמכם.
בישראל אין שמאל וימין באמת, זו פיקציה. יש סקטורים. רק שאנחנו, הסקטור העובד נקרא לו, שבוי בקונספציות לאומיות שיקריות כמו "שטחים", "שלום" ו"איראן". הרי זו שטות גמורה.
כל מי שיהיה בראש המדינה ידאג לזה בדיוק באותה הדרך, אולי עם ניואנס שונה פה ושם.
החרדים, הם היחידים שרואים את המשחק כמו שהוא ואני מצדיעה להם על כך.
ההפרדה היחידה המהותית שניתן להבחין בחברה החרדית היא בין אשכנזים לספרדים. אבל, מבחינת הישגים הם למעשה אותו הדבר.
בעוד המפלגות הגדולות דואגות לאיזשהו מאקרו מעורפל, ונציגיה יודעים רק לכתוב בפייסבוק על עוולות לא רלוונטיות כמו הצגות אנטי ישראליות, ותרומות לקבוצות כדורגל מקטאר,
המפלגות החרדיות דואגות למיקרו, וזה לשפר את איכות ורמת החיים של בוחריהם!
הם לא מסתכלים על שום דבר מדיני או ביטחוני באמת, ואנחנו מקנאים בהם על כך.
ואני חייבת להודות, יש משהו מעט מהנה לראות מפלגה עם שישה מנדטים מורידה אומה שלמה על הברכיים, רק חבל שהצפייה בזה אינה חינם ואני הולכת להרגיש את זה בכיס בקרוב מאוד.

ביבי, רק על אירן הוא יודע לברבר בשכל. אבל מה יעזור להגן על מדינה שסקטור גדול מתוכה לא רוצה לקחת חלק בה? לא בצבא ולא בעבודה.

אני עצבנית בעיקר כי אני יודעת שגם בוז'י היה נכנע לדרישות החרדים בדיוק כמו ביבי כדי להקים ממשלה, אבל העובדה היא שלפיד בבחירות הקודמות כן קידם חקיקה שלא לשווא כונתה "גזירות לפיד".
וכחלון כפי שניתן לראות כן דואג עכשיו, או לפחות ינסה (אני מקווה) לדאוג לאיזשהו דיור בר-השגה. וע"י הצבעה לשניהם, וחיזוק מפלגות אלה היה קורה אחד מהשניים;
אי צורך בהכנסת החרדים לממשלה, או למעשה ממשלה יציבה עם מפלגות בעלות אופי ישראלי מרכזי בולט.

יש איזה טרנד כזה של "זה הבחירות וככה יצא ואין מה לעשות". יש מה לעשות. דבר ראשון להבין את הביזה. דבר שני לכעוס. דבר שלישי לזכור. ואז לעשות.

אז אני עצבנית. גם על עצמי.

תגובה אחת

  1. Danit Aya Dayan

    כתבת מעולה ולעניין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *