האחד במאי או "אדום יורד"

דיוקן של עובדת ניקיון 1
—————————————
כָּל יוֹם בָּאִים לָקַחַת אוֹתָהּ
מֻקְדָּם
בַּהַתְחָלָה הָיָה קָשֶה
לְהַפְרִיד אֶת הַדְּבַש מֵהָעַפְעַפַּיִם
לְהִפָּרֵד
לְהִתְעוֹרֵר כְּשֶהַנֶּהָג עוֹצֵר
בְּעִיר גְּדוֹלָה
לָרֶדֶת בְּלִי חֶמְדָה
כָּל יוֹם לוֹקְחִים אוֹתָהּ
הִיא לוֹקַחַת פִּתוֹת לַהַפְסָקָה
וְעוֹלָה סַהֲרוּרִית עַל הָאוֹטוֹבּוּס
כִּי בְּנוֹת אָדָם מִתְרַגְּלוֹת לַכֹּל:
לַמִּסְדְּרוֹנוֹת הָאֲרֻכִּים
לַשָּעוֹת הַדּוֹמוֹת זוֹ לַזּוֹ
לְרֵיחַ הַלִּיזוֹל
לִצְמַרְמֹרֶת הַלֵּאוּת
לְמַבָּטֵי הַבּוּז
הַמִּצְטַדְּקִים
(לָמָּה אַתְּ פֹּה, יַלְדָּה,
וְלֹא בְּבֵית-הַסֵּפֶר?(
קוֹרְאִים לָהּ הָדִיל
וּכְבָר הִיא רְגִילָה לַכֹּל:
לִהְיוֹת עַרְבִיָּה בְּלִי שֵם
לַבָּנוֹת עִם הַגּוּפִיוֹת
לְהָזִיעַ מִתַּחַת לַמַּנְדִּיל
וּלְהִתְפַּלֵּל לְאַלְלָה
כָּל יוֹם מֵחָדָש
שֶאַחַת מֵהֶן
תַּחְלִיק עַל הַסְּפּוֹנְגָ'ה שֶׁלָּהּ
לְיַד אוּלָם 144
שֶׁבַּפָקוּלְטָה לְמַדָּעֵי הָרוּח
***

דיוקן של עובדת ניקיון 2
—————————————
מים מוקצפים בדלי ירוק
שהידית שלו שבורה מזמן
היא חובקת בשתי ידים
ומהר הולכת מהר
להתיז אותם על הרצפה
יש לה ארבע קומות להספיק
אבק, חלונות, תריסים, כיור
סבטלנה יש לה מזג טוב
היא אף פעם לא כועסת
כשמטונף בשירותים
כשעוברים לידה בלי להסתכל
כשמקבלת משכורת
כסף מזומן
תמיד היא מחייכת
אפילו שנדמה לה
שזה לא מספיק

גם לגוף של סבטלנה יש מזג טוב
כשהיא מתכופפת לאקונומיקה
המוח שלה מתיז אנדורפין
והגב שלה נרדם
גם דקירות של רעב
למודות איפוק –
סבטלנה פועלת טבעית.
לפעמים, כשהיא עושה שרותים
היא מסתכלת על סבטלנה
שבתוך המים
קוראת לה ממעמקים
היא זורה חול
ומקרצפת חזק

מתוך "כשירדנו מהעצים", מאת יונית נעמן, עורכת תמי ישראלי, הוצאת גמא והקיבוץ המאוחד

יום הפועלות והפועלים הבינלאומי נקבע כאחד במאי ומציין סולידריות בין עובדות, עובדים, פועלות ופועלים בכל העולם, על מנת ליצור תנאים טובים, הוגנים וסוציאליים יותר, בין אם בחסות ארגוני ואיגודי עובדים כמו "הסתדרות העובדים" ובין אם לכל עובד.ת באשר היא/הוא.
אדום הוא צבע סוציאליסטי, כזה שאומץ על ידי משטרים טולטיטריים כסוג של יום חג.
פעם, לפני יותר ממאה שנה, גם אצלנו בארץ זה היה יום חג. אפילו יום שבתון. אפשר היה לבחור לא לעבוד ביום הזה ולהשתכר אף פחות.
כיום, ארגונים חשובים כמו "כוח לעובדים", "קואליציית האחד במאי" ועוד, מציינים את היום בתהלוכות, כינוסים וצעדות על רקע הצבע האדום, הבולט, צבע הסכנה המרחפת על כל פועלת ופועל.
האמת? אני לא מרגישה חגיגיות לרגל האחד המאי. נהפוך הוא. משנה לשנה, יוקר המחיה עולה, השכר נותר קבוע, האפשרויות הולכות ומצטמצמות ומצב הפועלים ובייחוד הפועלות, אשר ממוקמות נמוך יותר בסולם ההיררכי מעצם היותן נשים – הולך ומחמיר.

לפעמים אני חושבת, מזל שיש שירה. כזו שדרכה אפשר לפחות לנסות, להיכנס אפילו לנעליים אדומות.

DSCF5002

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *